הסתכלתי אל השמש.
לא היה שם משהו מיוחד,
מבעד לעיניים מצומצמות וגבות מכווצות ואישונים כעוסים
ראיתי צבעי דגים.
אני מסתכלת אל הלא- כלום
הרבה מדי פעמים.
אני מחכה לראות נס
או משהו שלכל הפחות ירטיט אותי
(קצת).
בדרך כלל אני אפילו לא רואה צבעי דגים;
רק מים פושרים, כמו כשהברז
מכוון הכי שמאלה שיש.
ואני עומדת בתוך קרמיקה לבנה ובקבוקי שמפו
ומחכה שיתחממו לי המים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה